אתר זה מציג לציבור הרחב, ומציע למכירה, מגוון פריטים מתוך אוסף ענק, ככל הנראה הגדול מסוגו בישראל. כ 40,000 פריטים  (  12,300 ב ALLBADGES שם רק שליש מהאוסף מופיע )האוסף כולל סמלי צה"ל, כוחות הביטחון והחירום לדורותיהם, בנוסף לסמלים אזרחיים המהווים חלק מהמורשת הציונית. האתר אינו מתיימר להיות קטלוג, מאחר והוא מתאר רק את הפריטים שבאוסף, אך קיימים בו מובאות והסברים לגבי כל פריט, בתקווה שיהווה אינדקס אמין לאספנים.

ראשיתו של האוסף – שנות ה- 40 של המאה העשרים

ראשית האוסף בשלהי מלחמת העולם השנייה. אבי, בן ציון סולומין ז"ל, התנדב לצבא הבריטי ביולי 1940 ושירת בארץ, במצרים וביוון בחיל החפרים. כך התוודע אבא למסורת הנהוגה בצבא הבריטי, להחליף את סמלי היחידות בעת שהן נפגשות. אבא סיפר לי שבפאוץ' אחד נהג היה להחזיק את סמלי היחידה, ובפאוץ' השני את האוסף ההולך וגדל. כשבעה חודשים לאחר שהתנדב, ב- 29 לאפריל 1941, נפל אבא בשבי הנאצים בקלמטה שביוון, ביחד עם כ- 10,000 חיילים בריטיים ובהם כ- 2,000 מתנדבים ארצישראליים.

מובן שבעת הנפילה בשבי נאלץ אבא להיפרד מהאוסף שלו, ולאחר מכן עברו עליו בדיוק 4 שנים כשבוי מלחמה, עד שחרורו ב- 29 לאפריל 1945. שחרורם של אבא וחבריו התרחש לאחר "צעדת המוות" בת מאות קילומטרים, ולמעלה מ- 3 חודשים. היו אלה ימיה  האחרונים של  המלחמה, שהסתיימה כעבור 9 ימים ב- 8 למאי 1945. חיילים אמריקאים נתנו לאבא ולחבריו רובים כדי שיוכלו להשתתף בלחימה, וכך לכדו קצין SS מיחידת המשטרה הצבאיתSS-Feldgendarmerie  . אחד החברים לקח את מגפיו של הקצין, האחר את תת המקלע 'שמייסר', ועוד חבר נטל את מעילו. כמובן, אבא לקח שני סמלים; האחד היה אבזם נאצי והשני היה מגן חזה distinctive gorget. סמלים אלו שנשא רק בעל תפקיד, העניקו לו סמכות להפנות שיירות לכיוון שרצה.

אלה היו שני הסמלים הראשונים באוסף שאבא טיפח. אגב, מגן החזה שנטל מהקצין הוא פריט נדיר ביותר, שכן כפי הנראה יצא רק בימים האחרונים של המלחמה. חיפשתי במוזיאונים צבאיים ובקטלוגים של סמלים נאצים, הפכתי כל אבן, אך לא מצאתי כל עדות לסמל דומה.

המשך האוסף של אבא – מפעל חיים

כילד התעניינתי מאוד באוסף של אבא, דבר שלא נעלם מעיניו. בהגיעי לגיל 13 בשנת 1961, כמתנה לקראת בר המצווה שלי, העניק לי אבא את האוסף שלו, ומאז אני בעליו. כך החלו שיטוטיי הארוכים בחנויות ואצל יצרני סמלים, כגון מרצ'ל בהדר בחיפה, קריצ'מר (במקור ברוך) בירושלים. לכך נוספו שלושה יצרנים צמודים בנחלת בנימין 63 בתל אביב; בחנות המרכזית רכשתי את מירב סמליי, אצל מיכאל צחובוי ורעייתו, הוריו של אילן והסבים של ערן. צמוד אליו היו עוד 3  יצרנים  מילמן, ועוד יצרן ששכחתי את שמו ובחצר מאחור פעלה חנות ובית מלאכה בשם אמנוגרף, אשר עברו בהמשך לאזור התעשיה בחולון כדי להתרחב, והמשיכו לפעול שם עד שפשטו רגל.

במהלך השנים תפס האוסף כיוונים  שונים; עוד לפני עידן האינטרנט התמקדתי גם בסמלי צבא בריטיים, בעיקר ממלחמת העולם השנייה. בפרט, סמלי וכובעי משטרה מכל העולם היו קרוב לליבי, שכן אבא שהיה נוטר בשנות ה- 30. אבא התגייס למשטרת ישראל בתש"ח, והיה במחלקה הראשונה של משמר הגבול בעפולה, שהקים שמואל איתן (לימים ניצב ואחיו של רפול).

בהמשך, התחלתי להתמקד גם בכנפי צניחה מכל העולם. הייתי חבר באגודות אספנים בינלאומיות של אספני סמלי משטרה ושל אספני כנפי צניחה מרחבי תבל. היות ונושא השימור והתיעוד קרוב לליבי, ומתוך הבנה שסמלי מתכת תמיד ישתמרו, התחלתי להתמקד בסמלי בד שונים, מתוך הנחה שיש לשמרם ולאוספם בטרם ייעלמו. כך הצטרפו לאוסף שלי דרגות, כותפות, תגי יחידה, סרטי זרוע, כיסויי דסקית וכדומה. זאת בנוסף לפצ'ים רבים, שהינם יחסית חדשים בנוף המדים הישראלי, פרי אמריקניזציה מואצת שעברה על חיל האוויר בפרט, ועל צה"ל וכוחות הביטחון והחרום בכלל. באופן כללי, אספתי את כל הפריטים שכוחות אלה עונדים על מדיהם.

מחקר מדים וסמלים

בשנות השבעים, בתום לימודי האקדמיים, הגעתי על פי בקשתי למה"ד היסטוריה, שם קיבלתי מינוי לחקור את מדי וסמלי צה"ל. התחלתי להכין את החומרים, ובין היתר ראיינתי את אלוף במיל. יוסף אבידר, שהיה ראש אג"א (אגף אפסנאות) הראשון, האמון על ראשית מדי צה"ל. בנוסף, השתתפתי כמילואימניק באורח קבע בדיוני ועדת הסמלים של ענף משטר ומשמעת – הגורם המאשר את ייצור סמלי צה"ל. שם פגשתי והכרתי משתתף נוסף, את ידידי אמציה כץ, שהיה הגרפיקאי של סמלי ותגי צה"ל.

לצערי, מכיוון שלא ניתנה הקצאה לימי מילואים לביצוע חקר סמלי ומדי צה"ל, המחקר הופסק. מאותה סיבה, הופסקה השתתפותי בישיבות ועדת הסמלים של ענף משטר ומשמעת. סיימתי את שירותי כאשר בראש מחלקת ההיסטוריה של צה"ל עמד אל"מ בני מיכלסון, כיום ד"ר להיסטוריה צבאית ויו"ר האגודה להיסטוריה צבאית.

שנים של נדודים והיכרויות

במהלך פיתוח האוסף שלי, נדדתי מנהריה בצפון ועד שדרות בדרום. במסעות ה"רכש" עמדתי בקשר עם מרבית יצרני הרקמה הממוחשבת, ועם האספנים הרציניים ביותר מענפי האיסוף השונים. הרציני ביותר היה ידידי  מורטי, הוא מורטון לבנטל ז"ל יהודי מניו יורק שהיה פושט בביקוריו בארץ על אותם המקורות מהם רכשתי את סמלי , מורטי  ביקר לפני למעלה מ 40 שנה בביתי מספר פעמים והתרשם מהראוסף שלי .היה זה עבורי עונג אמיתי להתרשם, להחליף דעות ולמצוא שותפים ל- "שריטת האספנות". אכן, המפגש עם אספנים הוא תמיד פורה ומפרה ברעיונות ודעות, ועם מרביתם גם הצלחתי לבצע החלפות נהדרות. אגב, תמיד העדפתי החלפות על קניה או מכירה.

לאורך השנים השתתפתי בירידים ושווקים בארץ ובחו"ל, נכחתי במפגשי אספנים ובאירועי מכירה. אוסיף ואעשה זאת גם עם תום המלאכה המפרכת של הנצחת הסמלים באתר זה. אבל הדבר שאהבתי יותר מכל, הוא לנבור בערמות 'הפסולת' המיושנות של יצרני הסמלים והרוקמים. פיתחתי מערכת אמון וחברות רבת שנים עם היצרנים השונים, ובאופן נדיר קיבלתי רשותם לנבור בערמות. שם בדרך כלל התגלו ה- "מציאות" יקרות הערך והשוות ביותר שלי.

השלב הנוכחי – מכירה והנצחה

כאמור, כילד התעניינתי מאוד באוסף של אבא ואימצתי אותו אל ליבי במלוא ההתלהבות, הסקרנות והתשוקה. ואולם, כל מאמצי לגרום לבני או לנכדי להתעניין באוסף עלו בתוהו. לכן, לאחר התלבטות ארוכה החלטתי למכור את האוסף, על מנת שיורשיי לא ימכרו אותו על פי משקל.

מרביתו של האוסף הוא ישראלי, בדגש על צה"ל, למרות שיש בידי מספר  סמלים אזרחיים. אמנם הגבלתי את עצמי לכוחות הביטחון והחרום, אך המשכתי לאסוף ולחפש גם סמלים אזרחיים שהם חלק מהמורשת הציונית, כמו למשל החלוץ , גדוד העבודה, שחרור יהודי ברה"מ ועוד.

בטרם אמכור, החלטתי להנציח את האוסף באתר אינטרנט, ולהתחיל במכירות רק לאחר הכנסת הפריט לאתר. בתור אספן אובססיבי למעלה מ- 60 שנה, קשה לי מאוד לגזור על עצמי להפסיק לקנות או להחליף, אך כעת אני מקדיש את מרבית זמני הפנוי להכנת האתר ולהכנסת הפריטים.

כאמור, האתר אינו קטלוג שכן הוא מתאר רק את הפריטים שבאוסף. ואולם, אני משתדל כמיטב יכולתי להסביר ולהביא מובאות להסבר על הפריט. על אף שאינו קטלוגי, אני מלא תקווה שהוא יהווה אינדקס אמין לאספנים.